דרכים לחישוב נזקים בליטיגציה בספטמבר

התיק של Georgia-Pacific Corp. נגד United States Plywood Corp. מדגיש 5 גורמים לקביעת תמלוגים סבירים. אלו הם: 

גורם 1: התמלוגים שמקבל בעל הפטנט עבור רישוי הפטנט בתביעה, המוכיחה או נוטה להוכיח תמלוגים מבוססים. 

גורם 2: התעריפים ששולם על ידי בעל הרישיון עבור שימוש בפטנטים אחרים הדומים לפטנט בתביעה. 

גורם 3: אופיו והיקפו של הרישיון, כבלעדי או לא בלעדי; או כמוגבל או בלתי מוגבל מבחינת הטריטוריה או לגבי מי ניתן למכור את המוצר המיוצר. 

גורם 4: המדיניות ותוכנית השיווק שנקבעה של נותן הרישיון לשמור על מונופול הפטנטים שלו על ידי אי מתן רישיון לאחרים להשתמש בהמצאה או על ידי מתן רישיונות בתנאים מיוחדים שנועדו לשמר את המונופול הזה. 

גורם 5: היחסים המסחריים בין נותן הרישיון לבעל הרישיון, כגון, האם הם מתחרים באותו טריטוריה באותו קו עסק; או אם הם ממציאים ומקדמים. 

גורם 6: השפעת מכירת המומחיות המוגנת בפטנט בקידום מכירות של מוצרים אחרים של בעל הרישיון; הערך הקיים של ההמצאה לבעל הרישיון כמחולל מכירות של פריטיו שאינם מוגנים בפטנט; וההיקף של מכירות נגזרות או שיירות כאלה. 

גורם 7: משך הפטנט ותקופת הרישיון. 

גורם 8: הרווחיות המבוססת של המוצר המיוצר במסגרת הפטנט; הצלחתו המסחרית; והפופולריות הנוכחית שלו. 

גורם 9: התועלת והיתרונות של מאפיין הפטנט על פני המצבים או המכשירים הישנים, אם בכלל, ששימשו ליצירת תוצאות דומות. 

גורם 10: אופי ההמצאה המוגנת בפטנט; אופי ההתגלמות המסחרית שלו בבעלותו ומיוצר על ידי נותן הרישיון; והיתרונות למי שהשתמש בהמצאה. 

גורם 11: המידה שבה המפר עשה שימוש בהמצאה; וכל ראיה המוכיחה את ערך השימוש הזה. 

גורם 12: החלק מהרווח או ממחיר המכירה שעשוי להיות נהוג בעסק המסוים או בעסקים דומים כדי לאפשר שימוש בהמצאה או בהמצאות מקבילות. 

גורם 13: החלק מהרווח בר-מימוש שיש לזכות ההמצאה בהבדל ממרכיבים שאינם מוגנים בפטנט, תהליך הייצור, סיכונים עסקיים או מאפיינים או שיפורים משמעותיים שהוסיפו המפר. 

גורם 14: עדות חוות דעת של מומחים מוסמכים. 

גורם 15: הסכום שמעניק רישיון (כגון בעל הפטנט) ובעל רישיון (כגון המפר) היו מסכימים עליו (במועד תחילת ההפרה) אילו שניהם היו מנסים להגיע להסכם באופן סביר ומרצון; כלומר, הסכום שבו בעל רישיון נבון - שרצה, כהצעה עסקית, לקבל רישיון לייצור ולמכור מאמר המגלם את ההמצאה המוגנת בפטנט - היה מוכן לשלם כתמלוג ובכל זאת יוכל להרוויח רווח סביר ואיזה סכום היה מקובל על בעל פטנט נבון שהיה מוכן להעניק רישיון. 

מקור: https://www.analysisgroup.com/globalassets/content/insights/publishing/stlr_hypothetical_negotiation_royalty_damages_jarosz_chapman.pdf 

בעת קביעת אגרת הרישוי המתאימה לתשלום, רישיון דומה הוא היבט שיש לקחת בחשבון. זה פשוט אומר להתייחס לכל דמי רישוי דומים שהוחלט בעבר כדי להגיע לדמי תמלוגים סבירים. לצורך השוואה, יש ללמוד הסכמים דומים שונים לפני שמחליטים על שכר טרחה מתאים. 

השימוש בכלל הערך המצטבר כדי לקבוע את ערך FRAND הומלץ על ידי ה-FTC האמריקאי. היא מרמזת על עלייה מצטברת בערך של בסיס SEP במספר התרומות שבוצעו על ידו לתקן שאליו שייך התקן. גישה זו נדחתה על ידי השופט רוברט בתיק של מיקרוסופט נגד מוטורולה מכיוון שהיא חסרה "ישימות בעולם האמיתי". חוץ מזה, הוא ציין שזה קיים בחלקו בפקטור 9 של ג'ורג'יה-פסיפיק. 

גישה זו כרוכה בהגדרת העלויות של יישום חלופות סבירות לפטנט שהוצא שניתן לאמץ לתקן. לאחר מכן, יש לחלק עלות זו במספר היחידות המפרות כדי לגזור את התמלוג המקסימלי ליחידה. זאת על סמך ההשערה שאין זה הגיוני עסקית שבעל רישיון ישלם עבור רישיון פטנט סכום העולה על ההוצאה הנדרשת לאימוץ חלופה.  

הגישה מלמעלה למטה, שאומצה בתיק Innovatio IP Ventures על ידי השופט הולדרמן, מתחילה בחישוב המחיר הממוצע של בסיס התמלוגים שזוהה ולאחר מכן מחשבת את הרווח הממוצע שהרוויח היצרן על מכירת כל יחידה. על ידי כך ניתן להגיע לחלק מההכנסה שיעמוד לרשותו של היצרן לשלם את דמי התמלוג. לאחר מכן רווח זה מוכפל במספר ה-SEPs הנדון ומחלקים במספר הכולל של SEPs בתקן.  

גישה מסורתית זו לחישוב פיצויים זכתה במידה רבה להעדפה של המעגלים הפדרליים כשיטה המתאימה ביותר להבטיח שהתמלוגים יהיו סבירים ואינם מפלים. נטבע על ידי השופט רנדל ראדר בהקשר של פסיקה ראייתית, SSPPU מייצג "היחידה הקטנה ביותר הניתנת למכירה בפטנטים". לפי גישה זו, הפיצויים צריכים להתבסס על היחידה או הרכיב הקטן ביותר המיישם את הטכנולוגיה המוגנת בפטנט. לאחרונה השתמשו בו סוכנויות בהודו (אריקסון) ובסין (קוואלקום) כדי להחליט אם הנוהג של גביית תמלוגים על סמך הרווחים שהושגו ממוצרי קצה מוביל לתמחור לא הוגן.